הצטברות אידיאלית של עבירות בדיני תעבורה 

"הצטברות אידיאלית" של עבירות בפלילים הוא כינוי המשקף מצב בו מספר עבירות פליליות צומחות כולן מרכיב התנהגותי אחד משותף: "רק מגוון התוצאות שנגרמו על ידי אותה התנהגות, אחת ויחידה, או מכלול הנסיבות השונות שהצטרפו אליה, בהיותן רלוונטיות, כל אחת או כל קבוצה מהן, להתוות עבירות נפרדות, מביאים להסתעפות עבירות מספר מאותה התנהגות"(1). מי שנדרש אליה לראשונה היה כב' השופט (לימים נשיא) משה לנדוי, בפרשת נכט(2).

אינני רוצה לקבוע מסמרות באם ההגדרה של "הצטברות אידיאלית" אכן חלה על עבירות תעבורה שבוצעו אגב תאונת דרכים, וזאת מכיוון שבעיניי מדובר ב"הצטברות מלאכותית" יציר המעבדה לייצור עבירות הקיימת במרתפי התביעה הכללית.

במשך עשרות שנים, נהגה התביעה המשטרתית להוסיף לכל עבירה של "גרימת תאונת דרכים" גם עבירה של "נהיגה בחוסר זהירות".  הרשעת הנהג בסעיף זה לא חייבה את בית המשפט לפסול את הנהג לנהוג לתקופה קצובה, ושיקול הדעת נשאר בלעדית בידי השופט. אלא שבשנים האחרונות השתנתה המדיניות של התביעה המשטרתית.  במסגרת אותה מדיניות חדשה, אותה מצא לנכון כב' השופט ד"ר אברהם טננבוים, מבית המשפט לתעבורה בירושלים, לכנות בשם הלא מחמיא כמדיניות "הכה בנאשם ככל יכולתך", מואשמים הנהגים גם בעבירה של "נהיגה בקלות ראש", המחייבת פסילת מינימום של שלושה חודשים. השינוי במדיניות הביא בעצם לכבילת שיקול דעתם של בית המשפט לתעבורה, וזאת במטרה לגרום לשופטים להחמיר בענישה.

מציאות זו הביאה לא אחת נציגים מטעם התביעה לטעון בנסיבות מסוימות כי יש להפעיל עונש מינימום כפול של שישה חודשי מינימום, ולא להסתפק בשלושה בלבד.

בשבוע שעבר ננדרש לראשונה לסוגיה גם כב' השופט, ד"ר אחיקם סטולר, מבית המשפט המחוזי מרכז, בפרשת גרשט(3). למען הגילוי הנאות יצוין כי כותב שורות אלה היה זה שטען בתיק זה ביחד עם חברו למשרד, עורך הדין, שי שדלצקי.

בפרשת גרשט הוגש כנגד הנהג כתב אישום שייחס לו אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תקנה 22 א' לתקנות התעבורה; נהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיפים 62 (2) + 38 (2) לפקודת התעבורה; וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק, עבירה על תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה.

בית המשפט לתעבורה במחוז המרכז קבע כי קיימת חובת פסילה כפולה, שכן באישום הנדון יש חובת פסילת מינימום קבועה, הן בגין רמזור אדום שלושה חודשים והן בשל נהיגה בקלות ראש שלושה חודשים, ובהתאם לכך גזר את דינו של המערער לשבעה חודשי פסילה בסך הכול.

במהלך הדיון בערעור הצגנו שני מקרים דומים בהם הופעתי לאחרונה, שנדונו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת תחיה שפירא) ובמחוז המרכז (בפני כב' השופטת נגה אהד). בשני המקרים נדחתה טענת המדינה לעניין זה. עמדתנו הייתה כי המדובר במעשה נהיגה אחד, שלא ניתן להפרדה לחוליות, ולו באופן מלאכותי. לפיכך, על פי "מבחן אחידות הזמן והמקום" שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפרשת "פריצת הכספות בירושלים" [ע"פ 104/89 יצחק דרורי ו-4 אח' נ' מדינת ישראלפ"ד מד(1), 843], יש לקבוע כי המדובר בעבירה אחת בלבד, ומתוקף כך גם העונש צריך להיות עונש אחד.

עוד ראוי לציין כי לגישה זו יש גם אחיזה בדין הפלילי; סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 ("הרשעה בעבירות אחדות"), קובע: "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בשל כל אחת מן העבירות שאשמתו בהן נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אך לא יענישנו יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה". כלומר המעשה הוא הקובע, לא מספר העבירות שבוצעו בגינו.

במקרה שלפנינו המעשה האסור שגרם לתאונת הדרכים הוא אקט הכניסה לצומת באור אדום. אם ננטרל את הפעולה הזאת, נגלה שאין עבירה, ולכן מדובר במעשה נהיגה אחד, בחזקת "הא בהא תליא" (שבת קלה ב).

כב' השופט ד"ר סטולר קיבל את הערעור לעניין העונש תוך שהוא נדרש לניתוח הסוגיה המשפטית לאשורה: "השאלה היא מתי מסכת עובדות פלונית מגלה עבירה יחידה ואימתי נובעות עבירות רבות ממנה, היא שאלה אשר במקרים רבים תוכל למצוא את פתרונה באמצעות התבוננות על הרצף העובדתי של האירועים. האבחנה בין מקרים כאלה מתבססת על ניתוח עובדתי של האירוע - האם מדובר בפעולה יחידה מתמשכת, אשר פיצולה לתת פעולות אינו בר ביצוע, או שמא מדובר בשרשרת של פעולות עוקבות זו מסתיימת וזו מתחילה וכל אחת היא חוליה נפרדת, המרכיבה יחד עם יתר החוליות את אותה שרשרת. כאשר ניתן, ולו באופן מלאכותי להצביע בכל נקודות זמן במהלך ביצוע העבירה אילו עבירות הושלמו כבר ואילו טרם החלו, כי אז רצף המעשים הינו תופעת לוואי שאינה מונעת פיצולם לעבירות רבות. ראה: ע"פ 104/89 יצחק בן יוסף דרורי נ' מדינת ישראל, פד"י מ"ד 1843".

לאור זאת, בנסיבות המקרה הקונקרטי קבע בית המשפט באופן חד-משמעי כי המדובר על מעשה אחד לפיו הנהג פנה שמאלה בצומת מרומזר כאשר בכיוון נסיעתו אור אדום ולכן המעשה הוא מעשה אחד ואין מקום לפצל אותו לשני מעשים כפי שעשה בימ"ש קמא. לפיכך קבע כי "יש לראות את המסכת העובדתית כמסכת אחת ולכן אני סבור שבמקרה דנן אכן שגה בית המשפט כאשר קבע שיש חובת פסילת מינימום כפולה הן בגין רמזור אדום והן בשל נהיגה בקלות ראש שכן המדובר במסכת אירועים אחת".

כב' השופט ד"ר סטולר קיבל כאמור את הערעור לעניין העונש, קיצר את עונש הפסילה והעמידו על חמישה חודשים בלבד.

עו"ד אדיר בנימיני

israel-traffic-lawyer.co.il

------------------------------------------------------------

1) ש"ז פלר "על 'הצטברות עבירות' ובייחוד על זו ה'אידיאלית'" ספר לנדוי (כרך ב') בעריכת א' ברק וא' מזוז תל-אביב: בורסי, תשנ"ה, עמ' 951

2) ע"פ 132/57 בנימין נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד יא 1544

3) עפ"ת 37990-12-10 גרשט נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) מיום: 30/01/2011